כבר עשר שנים: עדיין חצי שירה

לפני כמעט עשר שנים פרצה שירה וסרמן לחיינו עם המהפך שעשתה בחיים וטבעה את המושג "חצי שירה", לאחר שהורידה 70 ק"ג ממשקלה. היום, עשר שנים אחרי, היא נזכרת בתהליך שהביא אותה לעשות את הצעד הכי דרמטי בחייה ומספרת מה גרם לה לשמור על ההישג מאז
שירה וסרמן

זוכרים אותי? חצי שירה. עד היום. לפני 10 שנים עשיתי מהפך בחיי.

לאחר שנים של משקל עודף בדרגה מסוכנת, לאחר שהגעתי לשיא של 140 קילוגרמים, לאחר שהסביבה כבר בעצם "ויתרה", עליי עשיתי מה שלא שלא העזתי לעשות אף פעם: לאפשר לעצמי להצליח בתחום שניהל את חיי - לנהל את האוכל ולא שהוא ינהל אותי.

במשך שנים הייתי חלשה מול האוכל, שנים שהאוכל היה כל חיי, כל עולמי, החבר הכי טוב שלי, הבריחה שלי, הנחמה שלי. אכלתי בהיחבא, אכלתי בכל הזדמנות שרק הייתה לי, אכלתי באובססיביות, בתאווה מטורפת, אכלתי הכול מהכול. בעיקר מתוקים.

* * *

עשור של שמירה על הקיים

העשור האחרון היה המבחן האמיתי שלי, האם אצליח לשמור על השינוי? האם אצליח להיכנס לאחוזון הקטן מהסטטיסטיקה שבאמת שומר על הישג הירידה במשקל לאורך שנים רבות?

העשור הזה הביא איתו שינויים רבים: עבודה מסביב לשעון ותחזוקת עסק עצמאי, הריונות לא קלים ולידות של שתי בנות מקסימות, גוף שמשתנה בעקבות ההריונות, מעברי דירה ומעברי מדינות.

היה לי ברור שבתחום הכה רגיש הזה של אוכל כל שינוי קטן וכל התרחשות קטנה עלולים להשפיע על האכילה שלי ועל סדר היום שלו הייתי כל כך רגילה בתהליך ההרזיה.  

בעשור הזה למדתי קצת לשחרר.

למדתי כמה שזה אנושי לעלות שלושה-ארבעה קילו ולרדת אותם חזרה, ולא, זה לא אומר ש"שמנתי".

למדתי לאכול באמת הכול ובמידה, שזו הדרך שתמיד האמנתי בה, לא נגמלתי מאוכל, לא קטלגתי אותו כ"אסור" או "מותר".

למדתי לאכול רק מה שעושה לי טוב באמת, שזו בעצם העבודה הכי קשה, פעולה שדורשת חשיבה אינסופית מצד אחד אך תגמול מטורף מצדה השני.

לאכול מה שעושה לי טוב זה גם לעתים להתחרט על כמויות גדולות מדי שאכלתי, זה להבין שאוכל תמיד היה ותמיד יהיה רגשי עבורי. וזה בסדר, זה חלק ממה שאני וממי שאני.

כל כל הרבה אנשים סובבים סביב המשקל, סביב מה נאכל וכמה נאכל, סביב הנראות והשפעת החברה על האכילה שלנו, נכנסים ויוצאים ממעגל הדיאטות, מנסים כל דרך אפשרית רק כדי לקצר את הדרך אל היעד הנכסף.

אני תמיד טענתי שכל אחד יכול לעשות מהפך, אוכל תמיד יהיה עבורי ועבור רבים אחרים דבר רגשי, טעון, נפשי,

אך הידיעה שקיבלתי כל כך הרבה בזכות המהפך רק מחזקת את מי שאני היום ואת המעשים שגורמים לי לנצח את הסטטיסטיקה הכה עגומה: רק 2.5 אחוזים מכלל המרזים שומרים על ההישג. עצוב.

בעשור האחרון דיברתי אל עצמי אלפי פעמים. אלפי פעמים הזכרתי לעצמי שהאוכל ברוב הפעמים אינו שווה את זה, שכשמישהו מעצבן אותי גלידה היא לא הפתרון, שעוד עוגייה לא תעביר את העייפות.

ואפשר לנצח את זה. אפשר להיכנס לאחוזים הקטנים של הסטטיסטיקה הזו העגומה ובאמת להישאר שם כל החיים.

הכי שמנה בכיתה, הכי שמנה בשכבה, הכי שמנה בצופים. שירה וסרמן

אז איך עושים מהפך תזונתי אמיתי?

• דברו אל עצמכם - תתפלאו, אבל האדם היחיד שיכול לשכנע אתכם לוותר על מזון אהוב או על אכילה מיותרת הוא אתם בעצמכם!
• תכננו - תכנון לא אומר להיסחב עם צידנית מלאה בירקות לעבודה. תכנון משמעותי הוא לנסות ולתכנן אכילה נכונה – גם במסעדה, למשל, ולתכנן גם את האכילה כדי לא להגיע לרעב קיצוני שמוביל לבולמוס וחוסר שליטה.
• קבעו יעד - לא יעד משקלי, אלא יעד שאליו תרצו להגיע בתהליך – למשל לאכול מעט. יעד ריאלי שתוכלו לעמוד בו.
• שמחו בכל הישג - מהפך גדול קורה מהישגים קטנים. כל הישג הוא צעד בתהליך!

קישור לטור המקורי

פורסם לראשונה: 08:27 , 24.05.17

חזרה לעמוד "סיפור דיאטת המהפך של שירה"

חזרה לעמוד "חצי שירה בתקשורת"