ענבל השילה ממשקלה 22 ק"ג בשנה וחצי
שמי ענבל רימר דגמי , הבעלים של גיאוגן, פעוטון ובית לחינוך סביבתי בהוד השרון. נשואה לאורי ואם ל-4.
התחלתי את תהליך הירידה במשקל באוקטובר 2015 מייד לאחר חופשת סוכות. המטרה הייתה להשיל 16 ק"ג ממשקלי אותם העליתי במהלך שבע שנות קיומו של הגן. כבר לאחר חמישה חודשים הגעתי למשקל היעד. התהליך היה נעים ואפשרי וממש לא הרגשתי שאני סובלת או מונעת מעצמי. היעד שלי היה להחזיר את עצמי לעצמי. זאת הייתה המטרה ועשיתי זאת בעזרת דבקות והתמדה.
קיבלתי החלטה ששמירה על המשקל בעזרת המינונים הנכונים עבורי הן בתזונה והן בהקפדה על ספורט (הליכות ארבע פעמים בשבוע בשמש ובגשם, בבוקר ובלילה, בעייפות או בערנות ללא ויתורים) תהיה הדת החדשה שלי. במהלך הזמן, לאחר שההרגלים החדשים הפכו לחלק בלתי נפרד ממני השלתי עוד שישה ק"ג נוספים. סה"כ 22 ק"ג. אני לא מעוניינת לרדת יותר במשקל והשיטה של חצי שירה מתלבשת עלי כמו כפפה ליד במיוחד כשכבר הגעתי למשקל היעד ואני מעוניינת לשמור עליו.
במהלך השבוע אני מקפידה באדיקות על התפריט שבניתי לעצמי והוא נכון, נעים, נוח ומתאים לי. ועכשיו כשכבר הגעתי למשקל היעד אני מרשה לעצמי לאכול מעט יותר או מאכלים נוספים ומגוונים בסופי שבוע/טיולים/טיולים בחו"ל. יש לציין, שתוך כדי התהליך הייתי ארבע פעמים בחו"ל. חלק נכבד מהחוויה שלי בטיולים זה אוכל. התחושה שיש לי אפשרות לטעום מהכל בלי להרגיש פספוס זוהי ההצלחה הכי גדולה שלי ושל השיטה של שירה. בכל פעם כשחזרתי מטיול נשקלתי ואפילו ירדתי 100 או 200 גר'. ארוחות מהנות עם מודעות לכמויות בתוספת הליכה מרובה עושות את ההבדל.
זאת לא הפעם הראשונה בחיי שניסיתי לרדת במשקל. אומנם מעולם לא היה לי יותר מדי עודף משקל, אבל ניסיתי לרדת במשקל אחרי ההריונות. התהליך שעברתי עם שירה הוא התהליך הממושך והרציני ביותר שעשיתי, בעיקר משום שהפנמתי שזו לא דיאטה. זאת אני, זאת הדרך שלי ואין דרך אחרת. הבנתי שאני יכולה להיות מרוצה מעצמי מבלי להרעיב את עצמי להנות יחד עם כולם מאותו מזון בדיוק בסופי שבוע, חגים, טיולים ומסעדות. ההבדל הוא בבחירה ובכמות.עכשיו אני אוכלת רק את מה שהכי טעים לי, מבלי להתפשר. שום דבר שלא שווה את זה לא ניכנס לי לפה. אני שומרת על כמויות וכמובן מאזנת עם הרבה ספורט. הספורט נותן לי הרגשה של מנצחת. מה שלא יהיה אני לא מוותרת לעצמי. לא מוותרת על עצמי!
מה שהכי אהבתי בשיטה של "חצי שירה" היא השפיות. יש אוכל אמיתי ואיתו מתמודדים. אפשר לאכול מהכל רק לא את הכל. כשיש מגוון על השולחן או במסעדה אני לוקחת רק את מה שהכי הכי טעים לי וזהו. בטיולים למדתי לחלוק וכך אני טועמת מהכל, ממש מהכל.בלי לפספס ועם הרגשה של ניצחון. אני לא מרגישה שאני בדיאטה, אני באמת מרגישה שזה חלק ממני ושהצלחתי להתגבר על כל הסיבות שבגללן הייתי עולה במשקל - מתחים, לחצים ועייפות - שגרמו לי לאכול בצורה לא סדירה.
כמובן שהתגובות מסביבי הן מפרגנות, מעריצות ומתפעלות. הכי נעים לשמוע שהפכתי שוב לנערה מתבגרת. שחזרתי למידות הג'ינס של לפני ארבעה הריונות ולפני למעלה מ 20 שנה. אין כמו לבחור בגד שהוא בדיוק , אבל בדיוק מה שאת רוצה מבלי להתפשר.
אין כמו להרגיש קלילה ונמרצת. לעורר השראה ולהרגיש מנצחת.
